השראה או התשה?

תודה רבה להילה בן דוד ששתפה אותנו בטיפים שלה הצטרפו לקהילה שלה בפייסבוק - הילה בן דוד - כלים לזמרים להגדלת הפרנסה

השראה או התשה?

יש קו דק ומאד שקוף שמפריד בין השראה טובה שמייצרת אצלינו דרייב פנימי, לבין התשה קשה שמקפיאה תנועה ומייצרת תחושה של תחרות ללא סיכוי אל מול גורם ההשראה.

צריך לזכור שהשראה זה חשוב, רצוי ומבורך שיהיה לנו הרבה ממנה בחיים; כדמויות של אנשים, קולגות, סיפורי הצלחה, שמוכיחים שעל אף הקשיים - הדברים כן אפשריים, והופכים את הדבר שאנו חולמים עליו מרחוק - לקרוב הרבה יותר. כאלה שגורמים לנו לקום בבוקר ולרצות לייצר התקדמות בקצב גבוה יותר.

אז איפה ההליך הזה נדפק? איפה הוא הופך מהשראה להתשה? מתי שאנו מייצרים השוואה, בינינו לבין גורם ההשראה. מ י ו ת ר !!! וגם לא נכון!!

(אני לא מתקרבת לאיך שהיא שרה, אני לא מצליח לכתוב טוב כמוהו, אני לא נראית כמוה, אין לי ביטחון וכריזמה כמו שלו, אין לי אבא שיממן כמו שלה יש... ועוד ... ועוד... ועוד...)

הדרך לפתור את זה? לייצר השוואה רק בינינו לבין עצמינו! האם בהשוואה אלינו, לקצב, למקום שבו היינו בו אתמול - ייצרנו התקדמות? האם התפתחנו? האם התרחבנו וכעת צריכים להתקדם, אבל אחרת?

זו החשיבה שלא מייצרת התשה, ששומרת על ההשראה בחיינו כהשראה בלבד. שאחראית על ההתקדמות האמיתית שלנו.

ככ חשוב שתהיה לנו השראה ושתשאר כזו, כי התשה לא קידמה אף הצלחה בעולם הזה, ובטח לא כאלה שיצאנו זקופים ומסופקים ממנה.

לא כל מה שנכון לאחרים נכון לי וההיפך. לא כל מה שאני רואה אצל האחר - מדויק לי או לאופי שלי, או למה שאני רוצה ליצור, או לומר בעולם הזה.

המחוייבות שלנו היא *לא* לשכפל אחרים, אלא *למצוא* את הייחוד שלנו. איך נגלה אותו אם רק נסתכל כל הזמן החוצה במקום פנימה??

לכל אחד מאיתנו יש ייחוד כזה! ענק כזה! העבודה האמיתית היא בלמצוא אותו ובדרך לשם, להשוות רק את עצמינו לעצמינו.

במקביל להשראה שאנו יונקים מבחוץ.

סיפורי ההצלחה שאתם שומעים עליהם, הם רק אלה שפשוט כבר מצאו אותו....